תורת המיתרים מתארת צורה גאומטרית שכל חלקיק הינו צורה חד-ממדית הקרויה מיתר ולא נקודה בעלת 0 ממדים. מיתר יכול להיות סגור או פתוח, בעל קצוות חופשיים, המיתר יכול להתנודד באופני תנודה שונים בדיוק כמו שמיתר של גיטרה יכול להשמיע תווים שונים.  ה"חיה הלבנה"  מטילה אותנו אל לב הפרדוקסים כדי להתקרב לרעיון של מקרוקוסמוס ו-מיקרוקוסמוס. ביצירה האינטראקטיבית הזאת, הרקדנית נעה בחלל מוגבל שבו היא צריכה לתזמר את העירום שלה. גופה הופך למשדר של אנרגיות מגנטיות הממשיכות בממדים הרבים. היצירה מציעה לצופים לחוות את היקום בו נוצרת הברית בין הגוף, הקול והתמונה כאורגניזם חי אחד. היצירה מתארת באופן רגיש את המסע הפנימי של האישה. כל מה שהיא הייתה ותהיה. מאבק פנימי של הסולנית הכוריאוגרפית  החוזרת לעצמיותה העמוקה בתיאוריית הכלל. הקשר בין הממדים האמנותיים על הבמה גורם לנו ליצור מרחב זמן  עבור הצופה שהופך משקיף ושחקן זהו מסע של חוויה חושית ורגשית.